אז עכשו יש לי תגלית עולמית: ההפרעה הזו קיימת גם בחיות ובוטס הוא ההוכחה לכך. אני חייבת לומר שחשבתי שבוטס יתבגר הוא יהפוך להיות שקט יותר אבל כנראה הוא ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד של עולם החתולים, אחרת אין לי כל הסבר להתנהגות שלו.
הערב מתחיל דווקא בסוטול, אני על הכורסא עם ספר חדש וברקע מתנגן לו ברליוז, האח, (אומנם מלאכותית) בוערת ובוטס שוכב לו שרוע על הצוואר שלי ומגרגר, ראשו מוטה למעלה, צווארו מתוח וכולו מתיקות.
שעה מאוחר יותר כשאני מתכוננת לשינה משתנה התסריט. בוטס מקבל קריזה ודוהר בכל הבית במהירות הבזק כשהוא מפיל בדרך כל מה שנמצא על השולחן שהוא חלק מן המסלול, ואחרי דקות ארוכות הוא מתמקם בקצה המיטה, תוקע בי את עיניו הגדולות במבט מיוחד, שלמראה אוזניו הצמודות לראשו אני יודעת שה"חיה" הזו עומדת לתקוף! ואז יש לי שתי ברירות - או לא להגיב - מה שיעלה לי בנשיכה, או לכסות את ראשי בשמיכה ולקוות שהוא יסתלק.
מה עושים עם חתול מקסים שהופך בין רגע לפנתר אימתני? אני מקוה שעם הגיל הוא יתמתן וישתנה כי אחרת...
